הסולם הכסוף

ידוע גם כ: סולם יעקוב, הגשר העולה

החברים ידועים כ: יעקוב (יחיד), יעקובים (רבים).

החברים בסולם הם קודם כל אידיאולוגים. הם אנשי חזון שרואים את התמונה הגדולה. והתמונה הגדולה היא המלחמה נגד השקר, החזון הוא המרד נגד השליטה של האקסארכים. בסופו של יום היעקובים יודעים שהמעשים שלהם לא ישפטו לפי ההישגים שלהם בעולם הזה, אלא לפי המאמץ להגיע לנשגב. רב הקוסמים במסדרים האחרים לא מבינים את המניע הזה. הם רואים את היעקובים חוטפים כוח פוליטי, אוגרים כוח פיננסי ומתרגלים כוח חברתי וחושבים שהכוח הוא מטרה בפני עצמה. אבל בעבור רב הקוסמים בסולם, הכח הארצי, חזק ככל שיהייה, הוא רק מדרגה בדרך לכוח אמיתי.

יותר מכל מסדר אחר, הסולם מדגיש את טבעו של העולם ככלא. זה כלא מתוחכם שכולא לא רק את הגוף כי גם את המחשבה והנשמה. הנמים אחוזים בשלשלאות ומסרבים לראות את טיבעו האמיתי של העולם. הקוסמים שהישירו את מבטם אל האמת נאלצים לבלות את שארית חייהם בחיפוש אחר דרך מילוט. המועצה החופשית מדברת על חופש בעולם הזה, הסולם יודע שלחופש בתוך כלוב אין משמעות. החופש האמיתי נמצא בחוץ. החץ מנסה להילחם באיובים מבחוץ. הסולם יודע שהאויבים האמיתיים נמצאים מעבר לטווח של כל חרב או אקדח. כל אוייב אחר עלול להיות הסחת דעת מסוכנת מהאיום האמיתי. המסתורין אוסף את הפלאים של העולם הזה, זוטות של קסם וחידה. הסולם יודע שהפלא האמיתי נמצא מחוץ לכלא, החידה היחידה שיש לפתור היא הבריחה.

הסולם מתכונן לרגע שבו הפעולה הנכונה במקום הנכון תגאול את העולם. היעקובים מעודדים זה את זה לתפוס מקומות בעלי השפעה במוסדות נמים ובקהילת הערים. בתור מנהיגים בפועל ובתור מנהיגים פוטנציאלים. בתור דיפלומאטים ופקידים בכל מקום בו יש אי-הסכמה או בלגאן. הם אוספים כוח כדי לשחרר את העולם.

אבל מאחורי האידיאולוגיה יש גם אמיתיות עכורות. הסולם לא נקי משחיתות ויש לא מעט יעקובים שמנצלים את הכוח שלהם לרעה. חלקם מאמינים שהמטרה מקדשת את האמצעים, אחרים שיכנעו את עצמם שהכוח הוא מטרה בפני עצמה. בעיה נוספת היא שלמרות ההיררכיה הנוקשית של הסולם, היעקובים נוטים לדרוך זה על רגלו של זה. כששני קוסמים מנסים לתמרן אותה משפחת פשע לשתי מטרות מנוגדות, כששתי קנוניות מנסות לעביר שני חוקים סותרים בסנהדרין, וכשהכבוד והחובה והשאיפה מתערבבים זה בזה, האחווה בין היעקובים נמסה. יש קוסמים בסולם שמטרות נעלות חקוקות על ליבם, שלא מהססים להקריב את כוחם האישי כדי לחזק את הסנהדרין, אלא הקוסמים שזוכים לכבוד בכל מסדר. אך אלה הם אנשים נדירים שקשה להבחין בהם, במיוחד כאשר לעיתים קרובות מידי הקרבה הגדולה עולה להם במוניטין הטוב שלהם, בחייהם ולעיתים אפילו בנשמתם.

הנפשות הפועלות בסולם:

פובוס\ הסולם הכסוף\ אוברימוס.

גבר בשנות השישים המאוחרות לחייו, מבעד לפנים חרושי הקמטים שלו ממצמצות שתי עיניים מבריקות. מבנה הגוף שלו הוא עגלגל אך מוצק והוא עומד זקוף. הוא לובש בדרך כלל גלימת סאטן ארגמנית מעוטרת בסמלים אטלנטים. הוא מקריח כמעט לחלוטין ונוהג להרכיב משקפיים מרובעים חסרי מסגרת.

פובוס הוא לא רק בראש הסולם הכסוף, הוא גם נשיא הסנהדרין. במשך שש שנות כהונתו הוא היה ונותר הקוסם החזק ביותר פוליטית. הוא ניווט את הסנהדרין דרך כמה משברים קשים ואחת מהשנים הקשות ביותר שידע הסנהדרין. הלהטוטים הפוליטיים שלו הם לא פחות ממעשי אמנות שקנו לו מעריצים בקרב אויבים וחברים גם יחד. כעת בשנה האחרונה לכהונתו הוא יכול להתבונן אחורה בשביעות רצון מוצדקת. אם היה מסוגל לשביעות רצון.

מחיר השלטון ניכר בבירור על פני של פובוס. מי שהיה פעם נמרץ וזריז למרות גילו, נראה כעת זקן בשני עשורים יותר מגילו האמיתי. קמטים של לחץ נחרצו על מצחו כצלקות והגוף שפעם נשא אותו ברגל ברחבי הארץ, מתקשה לנשוא אותו יותר משני רחובות.

פובוס צפוי גם לסיים את כהונתו כראש הסולם בשנה הקרובה, למרות שהוא תמיד יהייה קוסם מכובד ובעל השפעה, הקריירה הפוליטית שלו תמה.

הוא מתכונן לפרישה, וכולם יודעים את זה. מעטים הקוסמים שיכולים למלא את הנעליים שלו, אבל לא חסרים מועמדים לתפקיד. הסנהדרין בלי פובוס יהיה מקום מסודר הרבה פחות, אבל מלא הזדמנויות לקוסמים שאפתניים. בשביל רבים מהקוסמים הצעירים הפרישה הזאת מסמנת שחר של עידן חדש. בשביל רבים מהקוסמים הוותיקים מסמלת הפרישה הזאת את שקיעתה של אחת התקופות הטובות יותר בסנהדרין.

פטרה\ הסולם הכסוף\ מורוס.

אישה צעירה בתחילת שנות העשרים בעלת שער חום ישר (מסודר בפקעת) ועיני שקד חומות. התנהגותה ונטייתה ללבוש מהוקצע מעניקים לה מראה מבוגר מכפי שנותיה.

רות תמיד הייתה הילדה האחראית. מישהו היה חייב להיות. אחיה הגדול היה תמיד עסוק מידי במרידות ותכסיסים, אחותה הצעירה הייתה חולמנית מידיי ולא מספיק מעשית ואביה היה עסוק מידי בדברים שברומו של עולם כחלק מההתחמקות שלו מהעולם עצמו. רות ואימה החזיקו את הבית בכוחות עצמן. הכישרון הטבעי הזה לאחריות לא הוגבל לקירות הבית ורות מצאה את עצמה לוקחת חלק מרכזי בארגון אירועים בבית הספר ומחוץ. אנשים אהבו את אחיה ואחותה, ולפעמים העדיפו לבלות איתם. אבל תמיד פנו אליה כשמשהו היה צריך להיעשות, היא הייתה האחראית. היא הפכה להיות עצמאית בגיל מוקדם וכבר בשנות התיכון בילתה פחות ופחות זמן בבית. אחרי שירותה הצבאי היא נסעה לחו"ל וחזרה רק כאשר אחותה הצעירה נפטרה בתאונת דרכים. היא ארגנה את ההלוויה כפי שאנשים אחרים הניחו פרחים על הקבר, כך היא התמודדה עם הצער – היא סידרה אותו. היא ואחיה (גם הוא חזר מחו"ל לכבוד האירוע) ישנו לאחר ההלוויה בבית הוריהם, לראשונה מזה שנים. היא כבר החלה לתכנן את המסע שלה משם, כשלפתע מצאה את עצמה במסע אחר לגמרי. היא התעוררה מהטירוף של הנשגב עם הבנה מלאה יותר של היקום והסדר בו. היא מצאה את רוחה של אחותה, והחליטה לשמור עליה גם במצבה החדש. היא קשרה אותה למראת יד והיא נושאת אותה לכל מקום. לא לקח לה זמן רב למצוא קוסמים אחרים, ולגלות שאחיה בניהם. הם מעולם לא היו קרובים וכעת, למרות הטרגדיה המשותפת בניהם, הפער ביניהם גדל. היא הצטרפה לסולם, למורת רוחו הגדולה של אחיה, מכיוון שזו הייתה הבחירה ההגיונית. היא עושה חייל שם, ומטפסת במהירות לתפקידים חשובים יותר ויותר, תוך כדי שהיא מממנת את עצמה על ידי ארגון אירועים. רוחה של אחותה הייתה בתחילה נחמה גדולה, הזדמנות לכפר על כך שלא הייתה בסביבה לדאוג לה לפני שנפטרה. אך כעת המצב הופך לקשה יותר מיום ליום. אחותה דורשת יותר ויותר שירותים וחפצים. ומזגה של הרוח נהייה פחות ופחות קוהרנטי מיום ליום.