רב עולמות משחקי התפקידים לוקחים אותנו למקומות רחוקים. לעתיד, לעבר, לארץ שורצת דרקונים או גלאקסיות עתיקות. עולם האפלה מזמין אותנו להשאר בסביבה המוכרת לנו. הסביבה המוכרת לי היא העיר ירושלים. אבל כשהרצתי את הקמפיין שלי על ערפדים בעיר בה דוד חנה, גיליתי שבתור לוקיינשן היא בעייתית. גיליתי שאין לי מספיק אתרים מגוונים לקחת את השחקנים אליהם. היה לי איזור תעשייתי אחד, אזור בילויים אחד, שכונת יוקרה (בערך) אחת, שכונת עוני אחת וגוש מעורפל של שכונות חרדיות וערביות. לקראת סוף הקמפיין היה קשה לי למצוא מקומות מעניינים להתרחשויות בלי להתרחק מ"איזורי הנוחות" שלי. רב הבעיה היא שההכרה שלי של ירושלים שטחית מידי. למרות שהשתדלתי ללמוד מפות ואפילו הצתרפתי לטיול מודרך לקראת הקמפיין, חששתי לצאת מגבולות ההיכירות האישית שלי עם מקומות.
אז למה תל-אביב? לכאורה זו בחירה אידיוטית, זה הרי מקום שאני מכיר עוד פחות טוב מירושלים. אבל, התפיסה השטחית שלי של תל-אביב תכריח אותי לרהט מיקומים מתוך מוחי במקום להגביל את עצמי להיכרות אישית. במקום לפשפש בראשי אחרי בניין מתאים ברחוב מסויים, יהייה לי החופש להמציא את הגיאוגרפיה הנחוצה. אבל חשוב יותר, תל-אביב היא עיר מגוונת הרבה יותר. היא עיר של גורדי שחקים ומחסנים נטושים. של אנשים לבושי סחבות וחליפות עסקים מהלכים זה לצד זה. זאת עיר של ניגודים וקיצוניות.
תל-אביב שלי תהייה פחות נאמנה למציאות, זה מחיר שאין להתעלם ממנו. אבל אני חושב שהגמישות והמרחב המגוון יפצו על החיסרון הזה. תל-אביב של אלטנוילנד תהייה מקום מאד דומה למציאות, אבל היא לא תהייה כבולה אליה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה