הקובץ הקרוי "אלטנוילנד" יושב כבר כמעט שלוש שנים בתקיית המסמכים שלי. הוא גדל לאט לאט, אבל לא היה לו מיקוד עד הפגישה הראשונה שלי עם השחקנים. במשך החודשים הארוכים בהם לא היתה לי בעייה להגות דמויות ומערכות יחסים פוליטיות, התקשתי מאד למצוא משהו לעשות איתם. לא היה לי מקום להתחיל בו קמפיין או לסיים אותו, רק רעיונות מעורפלים חסרי כיוון.
אבל ביום המחרת שלאחר המפגש הראשון שלי עם השחקנים כבר היה לי רעיון מוצק בראש. אולי זה צדק נרטיבי שייצירה בה השקנים יוצרים את הדמויות הראשיות, לא קורמת עור וגידים עד שאני פוגש את השחקנים. והנה, אולי כבר בפגישה הבאה נתחיל כולנו לבנות את הסיפור המשותף שלנו של קסם מודרני.
Mage the Awakening הוא משחק שחי על היכולת של המנחה והשחקנים לשחק בסמלים. הקוסמולוגיה שלו היא אפלטונית לחלוטין. העולם שלנו הוא העתק חיוור של עולם אידיאלי, עולם של אידיאלים. והקוסמים הם הקשר בין עולם אחד למשניהו. כמו הפילוסופים של אפלטון, הם היחידים שמכירים בכך שהעולם שלנו הוא רק צללים על קיר המערה ושאנחנו כולנו אסירים לאשלייה הזאת. כמו במשל המערה, הקוסמים הם מי שיוצאים מהמערה ורואים את האמת, אפילו אם רק לרגע קצר. וכעת הם חוזרים אל המערה ומנסים לשחרר את חבריהם- שלא יודעים שהם אסירים.
אבל מה שמעניין אותי בתור מנחה היא ההתנגשות, הפראדוקס או הסתירה בין האידיאל למציאות. אני מכנן לסובב את "אלטנוילנד" סביב הדילמה הזאת. הספר של הרצל מתאר אוטופיה ארץ ישראלית שנתנה השראה להקמת המדינה שלנו. נתנה השראה לעיר תל-אביב, ששמה חולק כבוד לשם הספר. אבל המציאות והחזון עדיין משחקים אחד מול השני בחיי היום-יום שלנו.
הקוסמים התל-אביבים גם הם מייצגים התנגשות של חזון ומציאות. כל פעולה שלהם היא מאבק בין הרצון למציאות. קשה להביא קסם לעולם הזה, ככל שהקסם גדול יותר כך הסיכוי לכשלון גדול יותר. הקסם עלול לצאת משליטה ולגדול למשהו מפלצתי. הוא גם עלול פשוט להתמוסס לו כנגד צוקי המציאות.
אני בספק אם אוכל להעביר את כל המורכביות עליהן אני חושב תוך כדי משחק. אבל אני מקווה שעצם העובדה שהן תוססות בחלל ראשי, תאפשר להן לצוף מידי פעם.
אבל ביום המחרת שלאחר המפגש הראשון שלי עם השחקנים כבר היה לי רעיון מוצק בראש. אולי זה צדק נרטיבי שייצירה בה השקנים יוצרים את הדמויות הראשיות, לא קורמת עור וגידים עד שאני פוגש את השחקנים. והנה, אולי כבר בפגישה הבאה נתחיל כולנו לבנות את הסיפור המשותף שלנו של קסם מודרני.
Mage the Awakening הוא משחק שחי על היכולת של המנחה והשחקנים לשחק בסמלים. הקוסמולוגיה שלו היא אפלטונית לחלוטין. העולם שלנו הוא העתק חיוור של עולם אידיאלי, עולם של אידיאלים. והקוסמים הם הקשר בין עולם אחד למשניהו. כמו הפילוסופים של אפלטון, הם היחידים שמכירים בכך שהעולם שלנו הוא רק צללים על קיר המערה ושאנחנו כולנו אסירים לאשלייה הזאת. כמו במשל המערה, הקוסמים הם מי שיוצאים מהמערה ורואים את האמת, אפילו אם רק לרגע קצר. וכעת הם חוזרים אל המערה ומנסים לשחרר את חבריהם- שלא יודעים שהם אסירים.
אבל מה שמעניין אותי בתור מנחה היא ההתנגשות, הפראדוקס או הסתירה בין האידיאל למציאות. אני מכנן לסובב את "אלטנוילנד" סביב הדילמה הזאת. הספר של הרצל מתאר אוטופיה ארץ ישראלית שנתנה השראה להקמת המדינה שלנו. נתנה השראה לעיר תל-אביב, ששמה חולק כבוד לשם הספר. אבל המציאות והחזון עדיין משחקים אחד מול השני בחיי היום-יום שלנו.
הקוסמים התל-אביבים גם הם מייצגים התנגשות של חזון ומציאות. כל פעולה שלהם היא מאבק בין הרצון למציאות. קשה להביא קסם לעולם הזה, ככל שהקסם גדול יותר כך הסיכוי לכשלון גדול יותר. הקסם עלול לצאת משליטה ולגדול למשהו מפלצתי. הוא גם עלול פשוט להתמוסס לו כנגד צוקי המציאות.
אני בספק אם אוכל להעביר את כל המורכביות עליהן אני חושב תוך כדי משחק. אבל אני מקווה שעצם העובדה שהן תוססות בחלל ראשי, תאפשר להן לצוף מידי פעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה