יום חמישי, 20 בינואר 2011

הדרך שלא נבחרה


כפי שקורה לעיתים קרובות, נראה שהמשחק לא יצא לפועל.
חבל לי להשאיר את הבלוג הזה נטוש ולכן אשתדל להוסיף לו רשומות מידי פעם בפעם. ברשומות אלה ארשה לעצמי לחשוף את הפרטים שלא יכולתי להסגיר כל עוד היה סיכוי למשחק להתרחש. תכנון העלילה, הנושאים שביקשתי לגעת בהם, מניעים נסתרים של דמויות ללא שחקן וכולי. כולי תקווה שפרטים אלה ישמשו השראה למנחים רציניים יותר ממני, או לפחות קריאה מהנה.
כמו כן יכול להיות שאכתוב מעט על הצד הטכני של הדברים. השיטה, הייתרונות והחסרונות שלה, איך תכננתי להשתמש בה והמכשולים להם ציפיתי.

The Road Not Taken\ Robert Frost

Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;

Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,

And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.

I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I—
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.


יום שלישי, 29 ביוני 2010

המועצה החופשית


נקראת גם: מועצת הדרור
החברים נקראים: דרור (יחיד), דרורים (רבים)
כשהמועצה החופשית ביקשה הכרה מהסנהדרין, המסדר היה בן פחות מיובל. הענף הישראלי שלו היה בן עשור בקירוב. חבורה של קוסמים דחויים מהשוליים שחברו ייחדיו והתיימרו לערער מאות שנים של מסורת ולהקים מסדר. חייבים להבין את המהפכנות והאומץ, ויש שיגידו יוהרה ובורות שאפיינו את המועצה החופשית בימיה הראשונים כדי להבין למה הסנהדרין דן בנושא במשך שלושה ימים רצופים. קבוצות שמכריזות על עצמן כמסדרים הן לא חסרות תקדים, אבל המועצה היתה הפעם הראשונה שהדבר הפך לתנועה עולמית. הטכנולוגיה של המאה העשרים אפשרה למסדר הטרי ולאידיאולוגיה המאפיינית אותו להתפשט במהירות לכל קצוות תבל.
אבל זאת רוחה של המאה העשרים, ולא רק הכלים שלה שאיפשרו למסדר חדש לקום, לגדול ולהתבסס במהירות מפתיעה כל כך. הביטחון בעתיד זוהר לאנושות כולה, לא רק ללאום או מדינה אחת ופלאי הטכנולוגיה המודרנית הציתו את דמיונם של קוסמים ונמים כאחד. המסדרים העתיקים לחשו עדיין אגדות על אטלנטיס ששקעה, המועצה הבטיחה אטלנטיס שתהייה. אוטופיה שתיבנה על בסיס שילוב של טכנולוגיה וקסם דרך קסמה הטבעי של האנושות- אטלנטיס על הירח.
אבל אחרי שתי מלחמות עולם מרות ונחיתה על ירח עקר ונתוש, החלום האוטופי נראה רחוק מתמיד. הרוח האנושית שהבטיחה אצילות ונאורות התגלתה כרצחנית ומפלצתית, הטכנולוגיה שהבטיחה עתיד זוהר ומבריק התגלתה כהבטחה ריקה. המועצה החופשית עדיין חורטת את האוטופיה על דגלה, אבל היא גם מפוקחת וצינית כלפי הרעיון. אטלנטיס מתרחקת אל העתיד כמעט באותה מהירות שבה היא מתרחקת אל העבר.
בסניף הישראלי של המועצה, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון היו האירועים המפכחים שהפכו את האופטימיות חסרת הגבולות של המועצה לאופטימיות זהירה וצינית הרבה יותר. זה משבר אידיאולוגי שהמועצה עדיין מתמודדת איתו גם בימים אלה. ולמרות שיש יותר ויותר דרורים שמרימים ראש ומעיזים לדבר כבעבר, עבר כבר הרבה זמן מאז הוזכרה "אטלנטיס שעל הירח" ללא טונים מרירים באסיפות המועצה.

למועצה יש שלושה עקרונות מסורתיים:
1) דמוקרטיה מחפשת את האמת, היררכיה מטפחת את השקר.
2) האנושות היא קסומה, ביצירה אנושית יש סודות קמוסים.
3) השמידו את עובדי השקר

כמובן שלמסורת יש מעמד מפוקפק במסדר והעקרונות מותקפים באופן קבוע על ידי קוסמים צעירים במסדר. אבל רב הדרורים רואים בעקרונות מפה מעורפלת מספיק על מנת לפרש אותה לפי דרכם. המסדרים האחרים נוהגים להצביע על האירוניה הטמונה בכך שהמסדר שמתכחש לחלוטין למיתוס של אטנטיס, מחזיק בעיקרון שמציע מיליטנטיות בוטה כל כך נגד האקסארכים, חוזי הכס והכלא של העולם. הדרורים נוהגים לעשות את האבחנה היחודית להם בין האויבים המסורתיים של המסדרים האטלנטיים, והמיתוסים שנבנו סביבם.

יום שישי, 11 ביוני 2010

יומנו של קוסם: שיעור בקסם


20.3.2008

[תמליל הקלטה, סניף ארומה, מרכז תל-אביב 15:41]

קיד איקרוס: בסדר, התחלתי את ההקלטה. אתה בטוח שזה לא מפריע לך.
באבג': כן, כן, שאלת אותי כבר פעמיים, אני עדיין לא פראנויד. מה אתה רוצה לדעת?
קיד איקרוס: הכל.
באבג': אני לא יכול לספר לך הכל, יש דברים שהם... איך נאמר, סודות מקצוע. אבל אני אתן לך את הבסיס. כמה עשית עד עכשיו?
קיד איקרוס: אני לא בטוח. שניים, שלושה. הכל היה בלחץ, אני לא בטוח מה אני עשיתי ומה סתם קרה.
באבג': שום דבר לא קורה סתם. זה היית אתה. בסדר, בוא נתחיל עם הדברים הבסיסיים.
קיד איקרוס: לא כדי שנדבר בקוד או משהו? אני פוחד שזאת פה תשמע אותנו.
באבג': ואם היא תשמע? אין סיכוי שהיא תבין את זה בלי הקשר. סופוקלס מבין על מה אתה מדבר כשאתה מדבר על משחקי מחשב?
קיד איקרוס: (צחקוק) בסדר, אני מבין את הנקודה. אז איפה נתחיל?
באבג': ככה, קודם כל יש את "האימאגו". האימאגו הוא השלב שבו אתה מצייר לעצמך תמונה בראש של מה אתה הולך לעשות. מה הלחש יעשה, למי, איך וכולי. אתה צריך להתרכז בזה לחלוטין, זה צריך להיות תמונה ברורה וחדה.
קיד איקרוס: אני אמור לדמיין הכל?
באבג': כן. זה יהייה קשה בהתחלה, אבל עם ניסיון זה נהייה קל יותר. אחרי שהטלת כמה לחשים, יש לך מושג יותר ברור של מה הם עושים ואיך הם עובדים וקל יותר לדמיין אותם.
קיד איקרוס: זה נשמע קצת כמו מלכודת, אני יכול להטיל לחשים רק אחרי שהטלתי לחשים?
באבג': זה עניין של ניסיון, יכול להיות שבהתחלה יקח לך חצי שעה ליצור אימאגו מוצלח, אבל לאט לאט הזמן הזה יצטמצם. יש גם שיטות לקדד אימאגו, כך שקל הרבה יותר להטיל את הלחש, רוטים.
קיד איקרוס: רוטים?
באבג': אממ... נתיבים? לחשים קבועים? אני לא מעודכן בטרמינולוגיה של המסתורין.
קיד איקרוס: אני חושב שסופוקלס הזכיר נתיבים כשהוא דיבר על המגדלורים ו...
באבג': לא, זה עניין אחר. לא משנה, רב הקוסמים פשוט קוראים להם לחשים. מה קרה?
קיד איקרוס: היה נדמה לי שזה עצר לרגע, לא חשוב. מה זאת אומרת קידוד?
באבג': טוב, כל מסדר עושה את זה קצת אחרת, אבל זה סמלים מסויימים שאתה חושב עליהם, מילים מסויימות, תנועות ידיים... טוב אני לא יכול להראות לך בגלל כל הקטע של סודות מקצוע אבל לפעמים זה רק לעקם את זווית הפה בצורה מסויימת. ובייחד הם עוזרים לך ליצור אימאגו מאד מסויים, מאד מהר.
קיד איקרוס: כמה מהר?
באבג': טוב, זה תלוי בלחש אבל זה עניין של כמה שניות בדרך כלל. אלא אם כן זה לחש ממש מורכב עם הרבה פאקטורים, ואז כדי למצוא מקום נוח לשבת לשעה-שעתיים.
קיד איקרוס: בסדר, נגיד שאני מבין. מה הלאה?
באבג': אממ... בסדר, אחד הדברים הכי חשובים כשאתה מטיל לחש, זה אם הוא חסוי או גלוי.
קיד איקרוס: מה זאת אומרת?
באבג': טוב זה קצת יותר מסובך. בעקרון כשאתה מטיל לחש אתה משנה את המציאות. בוא נראה, אני מחפש דוגמא טובה... בוא נגיד שאני רוצה להפוך את הקפה הזה ליין. קצת נוצרי מצידי, אבל זאת רק דוגמא.
קיד איקרוס: וטריק טוב במסיבות.
באבג': יכול להיות, לא הייתי במסיבות ששותים בהם קפה. אז הלחש הזה יהייה גלוי. הוא בחיים לא היה יכול להתרחש באופן טבעי, נוזלים לא משנים את ההרכב שלהם במקרה. ויש פה גם אנשים אחרים.
קיד איקרוס: זה משנה?
באבג': טוב, במקרה הזה אולי לא, כי הם לא יכולים לראות מה קורה בתוך הספל, אני לא בטוח. בכל אופן, לחש כזה, יהייה קשה הרבה יותר להטיל מ... נגיד, לחש שעוזר לי לדעת ממה עשוי הקפה. לחש שאני ממליץ לא לנסות על קולה אם אתה רוצה להמשיך לשתות אותה, דרך אגב.
קיד איקרוס: אה...
באבג': טוב, זאת לא היתה דוגמא מוצלחת במיוחד. לחש חסוי הוא לחש שהאפקט שהוא יוצר יכול להתרחש במציאות במיקרה. כמו למשל, לגרום למנעול להחלש, ככה שקל לשבור אותו, לגרום לברק לפגוע במישהו בזמן סופת ברקים חזקה, לגרום לקפה רותח לקפוץ מהכוס שלי לפנים שלך. אל תעשה פרצוף זאת רק דוגמא. חוץ מזה הוא כבר די קר.
קיד איקרוס: זה נשמע נורא מעורפל.
באבג': קסם הוא לא מדע מדוייק. הוא לא מדע בכלל. לפעמים הוא עובד, לפעמים לא. לפעמים אתה מטיל לחש והכל דופק כמו שעון, ולפעמים אתה מקבל סתירה לפנים.
קיד איקרוס: אז אתה מנסה להתחיל עם בחורות בעזרת קסם, הא?
באבג': הא? אה, לא, אני מתכוון לסתירה -סתירה. פראדוקס.
קיד איקרוס: איבדת אותי.
באבג': לפעמים קסם משתבש, אל תשאל אותי למה, לכל אחד יש תיאוריה אחרת. זה קורה לעיתים קרובות ככל שהקסם גדול יותר, הקוסם חזק יותר, הלחש גלוי ויש נמים בסביבה.
קיד איקרוס: נמים?
באבג': אנשים רגילים, נובים.
קיד איקרוס: נובים, אהבתי.
באבג': וכשקסם משתבש, קוראים לזה סתירה. במקרה הטוב, הלחש שלך מתפקשש. אם הוא פועל אז הוא פוגע בבחור הלא נכון או גורם לאפקט שונה ממה שהוא היה אמור.
קיד איקרוס: ובמקרה הרע?
באבג': אה, ראית את "הדבר" של קרפנטר?
קיד איקרוס: לא.
באבג': אז תראה, זה סרט טוב. ואז אני אסביר. טוב, זה פחות או יותר הבסיס.
קיד איקרוס: אוקי, פחות נורא ממה שחשבתי.
באבג': אתה לא מסתדר עם סופוקלס, הא?
קיד איקרוס: הוא פשוט לא מפסיק לדבר ובכל זאת לא מסביר לי כלום.
באבג': שמע, נראה לי שכדאי שתכבה את זה אם אנחנו עוברים נושא.
קיד איקרוס: סבבה, תן לי רגע... הנ....

[סוף הקלטה]




יום שני, 7 ביוני 2010

יומנו של קוסם: קיד איקרוס


5.3.2008
אף פעם לא כתבתי יומן. יותר מידי עבודה. זה משהו שאתה צריך לעשות כל יום, לא משנה מה. כל יום, כל יום. זה הרבה עבודה והרבה משמעת. וזה למה הוא אמר שאני צריך להתחיל לעשות את זה. חרא.
יומן קסום, אלוהים זה נשמע מתרומם. יומן של הדברים שאני לומד על קסם. זה אמור להיות רק בשבילי אבל אני לא אתפלא אם הוא יציץ בזה, הסוטה הזקן. לעזעזל, אם החרא שראיתי אותו עושה, יכול להיות שהוא רואה אותי עכשיו ואין לי שום דרך לדעת. אז אם זה המצב: לך תזדיין, סופוקלס!

סופוקלס, שם צל, הוא קורא לזה. והוא אומר שאני גם צריך אחד. הוא אומר הרבה דברים. הוא לא סותם תפה לרגע. מאז שכל החרא הזה התחיל לפני... רק לפני שלושה ימים? מוזר, נדמה לי כאילו עבר לפחות שבוע. שם צל. הכנסתי לו אותה שם. האמת שכשהו התחיל לקשקש על כל העניין הזה פשוט רציתי לעוף משם. הרגשתי כאילו אני ביסודי עוד פעם. יושב בשיעור ומרגיש טיפש, טיפש. השעות בבית ספר היו נמשכות לנצח והדבר היחיד שהחזיק אותי זה שבבית חיכה לי הנס שלי. נס אמיתי, NES טופ-לודר מיובא. ועם השלט ביד, הייתי מאושר. היו לי את כל הקלאסיקות. קונטרא, מריו, מטרויד, זלדה וקיד איקרוס.
זה מה שעבר לי בראש בזמן שסופוקלס הרצה לי על השם ואיך זה אמור לשנות את הנשמה שלי או משהו. מדבר על זה כאילו הוא קלאק קנט או משהוא, אפשר לחשוב שהוא המציא את זה. אז פשוט אמרתי את הדבר הראשון שקפץ לי לראש: קיד איקרוס.
זה השתיק אותו. נבהלתי. בכל זאת, אני יודע מה הוא יכול לעשות כשהוא שותק. אבל אז הוא התחיל לחייך כמו אידיוט ולדבר על מידס והיבריס. אחרי חצי דקה של ג'יבריש הוא התחיל לדבר על כנפיים ושעווה ואז הבנתי מה תפס אותו, הסיפור היווני ההוא, איקרוס. זה מה שדיבר אליו, שהייה. הבדיחה על חשבונו. קיד איקרוס שלי הוא לא הסיפור הטיפשי, אלא המשחק. משחק כמו פעם. שאתה לוחץ על סטארט ואתה לא יודע מה הולך לקרות.

ואני באמת לא יודע מה הולך לקרות, וזה מפחיד לי תתחת. בכל פעם שאני עוצם את העיניים אני רואה את המגדל הזה, חוליות ברזל מושחלות אחת על השנייה, מסתובבות בחריקה שגורמת לאוזניים לדממם. ואיך שאתה הולך כאילו אתה שיכור-מת, אין לך מושג איפה הרגל שלך הולכת לדרוך. אבל הקטע שאתה לא שיכור ובכל זאת המרחק מתקפל ונמתח. קצת כמו בשלב של הכובען המטורף באליס של אמריקן מקג'י, אבל באמת מופרע. כואב לי הראש רק מלהיזכר בזה.

אז עכשיו אני קוסם, הם אומרים לי. כאילו זה לא הדבר הכי מתרומם בעולם. (עכשיו אתה טינקל. בסדר, זה הרבה יותר מתרומם.) ושבגלל שראיתי את המגדל ההוא אז אני... רגע, רשמתי את זה... אני מאסטיגוס. והם מהנהנים ומדברים כאילו זה לא מטורף לחלוטין. אבל, לא יודע, איכשהו אני מרגיש שזה נכון, לפחות חלק מזה. ואז הם תוקעים אותי עם השמוק הזה כאילו אני בן שלוש וצריך ביביסיטר או משהו. זה נשמע הגיוני?
חרא, התעייפתי.

-קיד איקרוס

יום שני, 31 במאי 2010

חץ הצור


החברים ידועים כ: חץ (יחיד), חצים (רבים).
כשהאגדות על האקסרכים מסתיימות, סיפורו של החץ מתחיל. המיתוס הוא אולי פילוסופיה מעניינת אבל הוא גם מתאר אמת חשובה- הקוסמים במלחמה. הקוסמים תמיד במלחמה והאויבים שלהם הם ליגיון. חוזי הכס, מגרשים, תועבות מהתהום והטרמיר הם רק מהמפורסמים באיומים שהילכו על הערים מאז יציאתם מאטלנטיס. ובחזית המלחמה הזאת עומד החץ. המסדר תמיד היה ההגנה הראשונה והאחרונה מפני החשיכה והמפלצות ששוכנות בה.
אבל לאמר שהחץ הוא הצבא הפרטי של הקהילה הערה הוא לעשות לו עוול. החץ הוא אקדמיה ובית חרושת לא פחות מכפי שהוא בסיס אימונים. כל חץ שואף להשתמש בכל קשת היכולות שלו בלחימה. וכך החץ מאוכלס בחיילים שהם גם גנרלים, חבלנים שהם גם משוררי מלחמה, נפחי נשק שמאומנים בלוחמה פסיכולוגית, לוחמי רוח ומוח ונפש שמביאים את השדים הפנימיים שלהם לשדה הקרב. להילחם נגד אחד מלוחמי החץ, זה להילחם נגד צבא של איש אחד.
החץ התל-אביבי הוכיח את עצמו נגד הכוחות העצומים שניסו לבלוע את הסנהדרין בשנותיו הראשונות. והמסדר המשיך להוכיח את עצמו במלחמה היום-יומית נגד מגרשים בודדים וקנוניות מורדות, כמו גם נגד ישויות אחרות. אבל הניצחונות האלה תמיד גובים מחיר כבד. אחוז התמותה בחץ גבוה מבכל מסדר אחר. בעבר תמיד היו לוחמים צעירים שמוכנים למלא את המקומות הריקים בשורות המסדר, אבל בשנים האחרונות מספר המתגייסים למסדר דעך והחץ רזה מאד.
כששומרי הרעלה התפרקו, רבים מהחברים במסדר בחרו ללכת בעקבות המנהיגה שלהם ולעבור לחץ. התוצאה היא מסדר בתוך מסדר. הגרעין של שומרי הרעלה לשעבר בתוך החץ המשיך לעשות את תפקידו (שילוב של משטרה חשאית, משטרה גלוייה וארגון מרגלים) גם ללא הסמכות הרשמית שהיתה להם בתור מסדר. ולמרות שהגרעין הזה אימץ אליו מידי פעם קוסמים מיתוך החץ, הוא מעולם לא גדל מעבר לסיעה בתוך החץ. הגרעין הזה גם הקפיד שלא לחלוק את הסודות הכמוסים של שומרי הרעלה עם החץ, מתוך תקווה שיום אחד המסדר יקום שנית. בתוך החץ יש לא מעט כבוד והערצה כמו גם חשדנות כלפי הגרעין הזה. ורבים במסדר מקווים שהגרעין יחליט לחלוק את סודותיו עם החץ, ולא לתת להם להעלם.
שדה הקרב שבו החץ מוצא את עצמו בנחיתות, הוא העולם הפוליטי הגועש של הסנהדרין. האסטרטגים של החץ לא זרים לתחבולות ויש בניהם גם כמה פוליטיקאים משופשפים, אבל המשאבים של החץ מושקעים במקומות אחרים. רב החצים גם נוטים לראות במלחמות הפנימיות האלה, דבר בזוי ומיותר. וכך גם הקוסמים שיכולים להגן על האינטרסים של החץ, מעדיפים שלא לכלך את הידיים. זה כמובן לא אומר שאין פוליטיקאים חלקלקים בחץ, אלא שהם מיעוט בהשוואה למסדרים האחרים ומקבלים גיבוי מהמסדר לעיתים רחוקות.

הנפשות הפועלות בחץ:

מאניה\ מאסטיגוס\ החץ\ שומרי הרעלה
מאניה כבר ראתה הכל. היא ראתה את הלאומנות הפשיסטית של הרייך השלישי, את מחנות העבודה, את הצבא האדום והאכזריות שלו ולבסוף היא ראתה גם את מגדל הכפפה המשוריינת בממלכת התופת.
היא גם ראתה את המסדר שלה מתפרק תחת השחיתות של המסתורין והסנהדרין בזמן שהסולם, החץ והמועצה עמדו מהצד וציקצקו בלשונם. אבל מאניה שרדה דברים גרועים מזה. אפילו היום, בגילה המופלג, מאניה ממשיכה לשרוד. מתוך פרצופה המקומט והחרוש מציצות זוג עיניים חודרניות שמעידות על שכלה הצלול שעדיין עובד כמו מכונת קיטור. היא יושבת על כסא הגלגלים שלה ומצקצקת בלשונה באירוניה בכל הלוויה של היריבים שלה מהמסתורין. הם הולכים ומתמעטים והיא עדיין כאן.
מאניה אמנם לא מחזיקה בכוח רשמי בחץ או בסנהדרין, אבל למרותה סרים הבלשים, המרגלים והמתנקשים הטובים בחץ. היא אסטרטגית מבריקה, והמיומנות שלה בכמוסים מאפשרת לה לנהל רשת מודיעין מסועפת מבלי לקום מכסא הגלגלים שלה.

הנודד\ אוברימוס\ החץ
לוחמה אלקטרונית מקבלת משמעות חדשה בחדרי האימונים של החץ, והנודד מוצא משמעויות חדשות מידי יום. זה לא עניין של מה בכך, להקרין את התודעה שלך לתוך מחשב ולפצח סיסמא מבפנים. צריך שכל ממושמע שלא הולך לאיבוד גם כשאין לו גוף. הנודד פיתח את ההתמכות שלו בלוחמה אלקטרונית לאחר שמעבק בין הקנוניה שלו לקנוניה של מגרשים השאיר אותו מרותק למיטה לשלושה חודשים. הוא לא היה מסוגל לעזור לקנוניה בשטח, ולכן החליט ללמוד איך לעזור לה מרחוק. היום הנודד כבר מסוגל ללכת שוב, ואפילו לספוג אגרוף כמו פעם. אבל הוא גילה שהוא תורם הרבה יותר מהצד השני של המסך.

יום שבת, 29 במאי 2010

המסתורין


ידוע גם כ: חכמת שלמה
החברים ידועים כ: מורי (יחיד), מורים (רבים)

ידע הוא כוח. בשום מסדר אין למשפט הזה כל כך הרבה משמעות כמו במסתורין.
המסדרים האחרים נוטים לראות את המסתורין כספרייה גדולה, מלאה ספרנים שמעוניינים יותר בקתלוג הספרים מאשר בספרים עצמם. אבל האמת שונה מאד. במסתורין ידע לא יושב על מדפים מאובקים, הוא נלמד, הוא נחקר, הוא מפוענח ומתורגם. לידע יש חיים משלו והמורים נהנים מכל נשימה. בימה וקדמה (אטלנטיס) לא היה גבול למה שקוסמים יכלו לעשות, המסתורין יודע שימים כאלה יבואו שוב. על הריסות העבר הזוהר יבנה עתיד מרשים לא פחות, אבל קודם צריך לאסוף ולהבין את שאבד.
בעבר המסתורין היה בית מדרש, היום הוא דומה יותר לאוניברסיטה. כל קוסם שמרגיש בלבו את הצמא לידע ואת הדבקות הנדרשת על מנת לרכוש אותו, יוכל למצוא לעצמו בית שני באחת מהמחלקות של הסנהדרין. ולא מדובר רק בארכיאולוגיה או כתבים עתיקים. המסתורין יודע שבעידן הזה ידע נמצא בכל מקום. לחשים שאבדו בין חולות הזמן מתגלים במקרה באתר נידח באינטרנט וחידות ישנות יכולות להיפתר על ידי אלגוריתמים מתוחכמים. פריטים קסומים יכולים להופיע משום מקום בחדר השרתים של חברת היי-טק וסודות נוראיים יכולים להופיע כחריטות בחלל הגולגולת של קרבן רצח טרי. והמסתורין שואף להיות בכל מקום בו יש משהו ללמוד.
המסתורין מחזיק את החפצים והספרים שנאספו אליו במשך השנים במקום סודי הקרוי "החדר". רק קוסמים וותיקים במסתורין יודעים איפה ממוקם ה"חדר" ורק לאליטה יש גישה אליו. כל מורי אחר צריך לחתום על טופס בקשה ולחכות שהפריט המבוקש יגיע אליו. קוסמים ממסדרים אחרים יכולים גם הם להגיש בקשות, אבל כמובן שהבקשות שלהם נחקרות בעיון ובקפדנות. אם הבקשה מאושרת הקוסם יכול ללמוד את הפריט במשך זמן מוקצב תחת שמירה קפדנית. וכמובן שהתענוג הזה גם עולה לא מעט. המסתורין מאמין שלידע יש מחיר, והוא לא מהסס לגבות את המחיר הנכון בעבור כל פיסת ידע שהוא מחזיק.

המסתורין מנסה להציג למסדרים האחרים את החזית האחידה שאיפיינה אותו במשך רב שנות קיומו. אבל מאחורי הקלעים, המסתורין בסכנת התפרקות. החילון שעבר המסדר בשני העשורים האחרונים כירסם במסורות שישירתו אותו (לפי האגדות) מאז גירוש ספרד. כמו כן מאז פירוקו של מסדר שומרי הרעלה, המורים נאלצים לפקח האחד על השני והדבר יצר חיכוחים קשים. הכח הפוליטי ממנו נהנה המסתורין מאז הקמת הסנהדרין נמצא בשפל. המסדר עדיין מאד חזק, אבל לא מסוגל להכתיב את סדר היום כפי שעשה במשך עשורים בעבר.

הנפשות הפועלות בסנהדרין:

רב לייזר\ ת'ירסוס \ המסתורין.
במשך יותר משישה עשורים, רב לייזר הוא המנהיג הבלתי מעורער של המסתורין. הוא בן 93 ונראה כזה, אבל לחשים יומיים שומרים עליו חיי בנוחות יחסית. הוא סובל מכאב גב שמסרב להיעלם אבל לא משתווה לכאב הראש שעדת היועצים שצמחה סביבו מקבלת בכל פעם שהוא מחליט להתערב בעניינים באופן אישי. או אז, הזקן הנמוך מפגין את אותה עקשנות נעורים שקנתה לו את ההנהגה, והופך עולמות על מנת לקבל את התשובות שהוא רוצה ולהכתיב את הפתרון שנראה לו. בשנים האחרונות רגעים כאלה הופכים נדירים יותר ויותר והמורים מלחשים שרבי הזקן עייף מההנהגה, ואולי מהחיים בכלל.
למרות שהוא כבר לא פעיל כבעבר, לייזר עדיין נהנה להשתתף בישיבות הסנהדרין, לקבל קוסמים חדשים למסדר באופן אישי ולתרום לכל וויכוח בקול צייצני. הוא נהנה במיוחד לשחק שחמט ולעשן אחד מהסיגרים העבים שגרמו לחצי זקנו ללבוש צבע צהוב חולני. בן תיפוחו הוא קוסם צעיר יחסית בשם סופוקלס. בחירה שגורמת לכמה מהקוסמים הוותיקים יותר במסתורין להרים גבה בתהייה.

סומניום\ אקאנת'וס\ מסתורין
בעיניי הסטודנטים שלו, הוא סטריוטיפ מהלך. מרצה נמוך, מקריח חובש משקפיים מרובעות ומאוהב בצליל קולו. הוא מספר בדיוק אותן בדיחות באותו האופן בכל שנה, והדרישות הנמוכות של הקורס מבטיחות שיש לו תמיד קהל טרי שמצחקק במבוכה.
אבל במסתורין, סומניום הוא יצור אחר לגמרי. הוא זקן לשעבר בסנהדרין ואחד מהמומחים הגדולים במסדר לכמוס הזמן. תחת כנפו למדו כמה מהקוסמים הצעירים והמבטיחים בקהילה הערה והוא מרצה פעיל באוניברסיטה הסודית.
בתור זקן לעומת זאת, הוא היה כישלון פוליטי. רק הפרישה המוקדמת שלו מהמושב הצילה אותו מסקנדל. מאז הוא מקפיד להתרחק ככל האפשר מעימותים פוליטיים וכתוצאה מכך, כוחו הפוליטי הן במסתורין והן בסנהדרין קטן מאד בימים אלה.
מותה של ארמיטאג', אחת מהתלמידות הקרובות אליו, ערער אותו מאד. למרות שוועדת חקירה של הסנהדרין קבעה שמדובר בהתאבדות, הוא מגיש שוב ושוב בקשות לסנהדרין לפתוח את החקירה מחדש.

יום שישי, 28 במאי 2010

המגדלור


הוא נוצץ, הוא מלהיב וכל קוסם שמכבד את עצמו מגיע לשם בסופו של דבר. אבל רק האליטה הערה יכולה לבלות בו בקביעות.
המגדלור הוא מועדון פרטי לקוסמים בו אפשר לשתות ולרקוד אבל חשוב מאד להיראות. השירות נוראי והשתייה יקרה, אבל זה לא המקום למי שמחפש בילוי זול. המגדלור הוא המקום בו האליטה הצעירה של הקהילה הערה מתכנסת ומתפתחת. מסביב לשולחנות צדדייים נרקמות הבריתות שמשנות את סדר היום בסנהדרין. בחדרים פרטיים נחתמות העיסקאות שתופסות כותרות בדרור חודש אחר-כך. ובין לגימה מכוסות קריסטל מצלצל, מתחילים הרומאנים שפרטיהם נלחשים בין אוזניים בוערות במשך חודשים.
הצוות של המגדלור מורכב כולו מסהרורים, ולכן הוא קטן במיוחד. שני מלצרים וברמן אחד משרתים כעשרים שולחנות. התפריט מכיל את הרפרטואר הרגיל של אלקוהול במחירים מופקעים, אבל בצדו השני רשומים הפריטים המעניינים. משקאות מתוגברים בקסם מוח, מאנה נוזלית וכמה פריטים אקזוטים עוד יותר, מושכים את ההרפתקנים בקהילה הערה. המחיר למשקאות האלה הוא לעולם לא בשקלים מאנה או טאס הם המחיר המקובל, אבל מידי פעם יש תענוגות נדירים שעולים הרבה יותר.
המגדלור שייך לקנוניה של הסולם (הזקיפים), אבל הם מקפידים להימנע מלנצל לרעה את העובדה הזאת. המארחים מקפידים לא להתערב בנעשה סביב השולחנות על מנת לשמור על התדמית של המגדלור כמקום בטוח ונייטראלי. מבחינה כלכלית, המגדלור הוא בור ללא תחתית. התחזוקה השוטפת שלו מכלה כמעט כליל את הרווחים והמשאבים הנדרשים על מנת לספק את התפריט האקזוטי, גוררים חובות כבדים. המגדלור לא היה יכול להתקיים אם לא כל אחד מחברי הקנוניה המחזיקה בו היה תורם מהונו הפרטי. ואכן, הזקיפים מאכלסים את הרבדים הגבוהים של המעמד העליון. ומנקודת ראותם, המגדלור הוא השקעה כדאית בגלל הכוח הפוליטי שהוא מעניק להם. מי שמחזיק במגדלור יודע מה קורה בפוליטיקה של הסנהדרין יום לפני כולם. הוא גם יודע מה המילה הנכונה ללחוש באוזני מי על מנת לשנות המפה הפוליטית בכל רגע נתון.

הנפשות הפועלות במגדלור:


נגה לרי \ סהרורית
נגה עמדה לסיים את התואר שלה במשפטים בהצטיינות. היא היתה סטודנטית חכמה וחרוצה ולפניה עתיד מזהיר. ואז מצאו אותה הזקיפים. בשנה וחצי האחרונות היא מצאה את עצמה עובדת כבר-מנית במגדלור. העבודה לא מצריכה שמינית מהכישורים שלה ומבחינת הלקוחות במקום היא חשובה בערך כמו הריהוט. אבל היא מרוויחה משכורת שהייתה גורמת לרב עורכי-הדין, שבץ. למרות התגמול הכספי, נגה מתחילה להיות מוטרדת יותר ויותר מהמקום בו היא מצאה את עצמה. היא עדה להתנהלות מסתורית של עולם שהיא לא חשדה בקיומו, ויש בזה משהו מלהיב ומרתק. מצד שני היא מרגישה מבוזבזת לחלוטין בתור מגישת משקאות לאלים. ובליבה מתחיל להתעורר החשד הנורא שגם אם תרצה לעזוב, לא יתנו לה.

אמפרטריצה\ מורוס\ הסולם הכסוף
אמפרטריצה היא הפנים הפומביות של הזקיפים. באמצע שנות הארבעים שלה, המראה שלה עדיין גורם ללא מעט לבבות בסנהדרין לפעום בחוזקה. השיער הבלונדיני שלה אסוף בצורת לחמניה מאחורי פנים נאות אך תקיפות. ולמרות שהיא בארץ כבר יותר מעשרים שנה, אמפרטריצה מקפידה להשתמש במבטא רוסי כבד ולזרוק כמה טעויות קטנות פה ושם. היא טוענת שמשפחתה היתה מקורבת לצאר לפני עליית הקומוניזם, אבל כמובן, היא מסרבת לחשוף את הפרטים שהיו יכולים לאמת את הסיפור. בת אצולה או לא, היא בהחלט עשירה מספיק כדי לשחק את התפקיד. גם בחום התל-אביבי הלוהט היא מתעטפת במעיל פרווה (שהוקסם על מנת שלא לחמם), ומקפידה לענוד את העגילים הכי גדולים שאפשר. ההופעה הכמעט פרודית שלה הצמיחה לא מעט שמועות בקהילה הערה. יש שאומרים שמקור הכסף שלה הוא בפשע המאורגן ואחרים טוענים שהיא הייתה מראשי הKGB. אבל אחרי כל הופעה שלה צצות לפחות שלוש תיאוריות חדשות.
כך או כך, נוכחותה של אמפרטריצה בסנהדרין היא הכרזה על שינוי סדר היום. הזקיפים עומדים להתערב, וכל קוסם באולם מחכה שהנעל השנייה תיפול.